באמת שאין לי משהו נגד רופאים אבל איך זה שכל פעם שפונים אליהם בבעיה זה אף פעם לא נגמר בבשורות טובות? למרבה הצער, כך גם הפעם. לאחר שסיפרתי לו על מצבי, הוא הסביר לי כי אכן עקב גילי, עודף המשקל, התסמינים מהם אני סובל והיסטוריית מחלת הסכרת במשפחתי אני בהחלט מועמד בסבירות גבוהה לחלות במחלה. הוא ערך לי מספר בדיקות: בדיקה לאחר צום ובדיקת העמסת סוכר- עליהן לא ארבה במילים.
מהבדיקות עלה כי אכן רמת הסוכר אצלי היא מעל הממוצע וכיסביר להניח שאני סובל ממחלת הסכרת סוג 2. לצורך העניין ההבדל העיקרי בגדול בין סכרת סוג 1 וסוג 2 הוא שסוג אחד היא פחות נפוצה ומופיעה בד"כ אצל בני-אדם מתחת לגיל 30.
הרופא הסביר לי בנעימות כי מעכשיו אני חייב לערוך סדר רציני באורח החיים שלי. בהתחלה נבהלתי מעט מהעובדה שכעת אני אאלץ לנטר את שיעור הסוכר בגופי באמצעות דקירות תכופות לצורך דגימת דם וליטול אינסולין ותרופות נוספות בכדי לאזנו, אבל עוד יותר נחרדתי לשמוע שמעכשיו אצטרך לבחון בקפידה כל דבר שאוכל ולעקוב אחר הערך התזונתי של כל פריט מזון... כלומר, אין יותר סופגניות בצהריים או שקית של עוגיות באמצע הלילה. אפילו יותר מכך מעכשיו עליי להיות בדיאטה המלווה בהתעמלות גופנית מתונה בכדי להוריד חלק מהקילוגרמים הלא רצויים. הרופא הסביר לי שמעכשיו והלאה לא הולך להיות קל ושעליי להקריב לא מעט מעצמי בתקופה הקרובה כדי להשתלט על המחלה. דבר אחד נצרב במוחי בתום הפגישה הזו והוא שעל כניעה לתענוגות וזילזול בבריאות משלמים ואני, לדאבוני הרב, הולך לשלם בגדול מאחר ואם לא אחולל שינוי מהותי בחיי שום תרופה ושום תוסף מזון לא יצילו אותו. כעת רק הזמן יראה כיצד אתמודד עם המשימה הקשה ביותר שנאלצתי אי פעם ליטול על עצמי.
No comments:
Post a Comment